<h1>שבלי הלקט סימן ק"י</h1>
<h2>דף יב.</h2>
מצאתי לגאונים ז"ל אם עומד אדם בשפת הים ונוטל ידיו ממימי הים, אין זה מטלטל מכרמלית לכרמלית, דגבול ים הכל מיקרי ים. ועוד שהוא גדל והולך שם, הכל ככרמלית של ים הוא חשוב. וראיה מפרק קמא דעירובין לשון ים שנכנס לחצר כול', ונהר נמי היינו טעמא. וגאון אחר ז"ל כתב מה שבידי מרחיצת השבת זה הוא, כי בוודאי בני עירינו שרוחצין בנהר שהוא כרמלית ויוצאין בלא ניגוב לרשות הרבים שהוא שפת הנהר, נראה לי בעיקר שהוא אסור, מהא דגרסינן בפרק תולין [קמ"א ע"א] אמר רבה האי מאן דסחי במיא לינגוב נפשיה והדר ניסק, דילמא אתי לאפוקי מיא ארבע אמות מכרמלית לרשות הרבים. אי הכי כי קא נחית נמי הא קא דחי מיא ארבע אמות בכרמלית. כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן. ונראה שזהו פירושו האי מאן דסחי מיא צריך לנגוביה נפשיה, כגון שרוחץ במקום שיש לצידו תוך ארבע אמות כותל שהוא כרמלית, כגון עמוד תשעה ורחב ארבעה, או עמוד תשעה ורחב פחות מארבעה דהוי מקום פטור, וכשירחוץ יעלה באותו עמוד שהוא מקום פטור, או כרמלית דמכרמלית לכרמלית תוך ארבע אמות מותר. וכן נמי מכרמלית למקום פטור תוך ארבע אמות מותר. אי נמי כגון שיש תוך אותן ד' אמות שרוחץ מהני ביציתא דמישן [ק"א ע"א], שהן ספינות קטנות דחשובות ככרמלית, ומנגב עצמו באילו המקומות. ומקשה התלמוד אי הכי כי קא נחית נמי הא קא דחי מיא ד' אמות בכרמלית. כלומר כשיורד לים או לנהר לרחוץ דוחה המים בירידתו והולכין מכוחו ד' אמות. ותרצינן כוחו בכרמלית לא גזור רבנן. מאחר שהטלטול עצמו אינו אלא מדרבנן, כולי האי אפילו בכוחו לא גזרו. ומי שרוצה לרחוץ עצמו כזה העניין שיש עמוד בצידו שיוכל לנגב עצמו תוך ארבע אמות צריך ליזהר שלא יעקור עצמו ורגליו מן הארץ אפילו במעין שהוא בחצירו כדגרסינן ביום טוב [ל"ו ע"ב] ולא שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית שלשייטין, וזהו אסור אפילו ביום טוב דשריא רחיצה בלא ניגוב. ומכל זה שאנו אומרין שאסרו רבותינו לרחוץ בשבת בלא ניגוב, אפילו תוך הנהר עצמו משום איסור ארבע אמות בכרמלית, כל שכן אילו שרוחצין בשבת בנהר שלנו ויוצאין לאלתר בלא ניגוב ומטלטלין ד' אמות בכרמלית. ופעמים שמטלטלין בשפת הנהר על הקרקע שהוא רשות הרבים ד' אמות. וזה אין לי ראיה להתירו.
